<h1>ספר התרומות שער ס"ד חלק ג'</h1>
<h2>דף סד:</h2>
והיכא שלוה ראובן משמעון מנה ולאחר זמן כתב לו בשטר ובקנין מחמת שאני לויתי מפלוני כך וכך נתחייבתי לו בהן ועכשו משכנתי לו בהן קרקע פלוני או חפץ פלוני או יכנס תחת משכונתו מפני שמשכונו אצלו במלוה, וכיון דמלוה להוצאה נתנה לא קנה ואין הקרקע נקנה לו ואף לא משועבד לו, כדאיתא בקדושין [מ"ז ע"א] ואי מלוה להוצאה נתנה במאי קני, וכשם שאין המלוה קונה כך אין השעבוד שלה חל כלל, והוה ליה כמנה אין כאן משכון אין כאן [שם ח' ע"א], או דילמא דל זוזי מהכא וקני בקנין או בשטרא [ב"ב נ"א ע"א]. ותו דלא בעי הכי אקנויי מידי אלא שרוצה להחזיק בה לאכילת פירותיו עד שיפרע מחובו, ומחובו ודאי הרי נשתעבד לו ממנו בהודאה זו שהודה עכשו שכבר הלוהו מנה זה. ומסתברא שאלו לא היה כאן לא שטר ולא קנין באמת היה דינו שכשם שאין הקרקע נקנה במלוה כדאיתא בקדושין [מ"ז ע"א] דקתני ושוין במכר שקנה ואי מלוה להוצאה נתנה במאי קני, כך אין המשכונא נקנית במלוה, דמשכונא שכירות היא, ותניא [ב"מ צ"ט ע"ב] כשם שקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כך השכירות של קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה. ואינה נקנית במלוה משום דלהוצאה נתנה, ואע"ג דלא אפקה כמאן דאפקה דמי, אבל עכשו בדין זה שהיה בקנין ובשטר נסתלק מכאן כל ספק ובודאי שהקרקע נקנה בחליפין, שיש לנו לומר דל זוזי מהכא ולקני בקנין ובשטר. ואע"ג דאיכא דסבירא ליה דחזקה וקנין דהיינו חליפין כשטרא דמו דלא קנו אלא במתנה אבל חליפין במכר לא קני עד שיתן דמים, דדינו כשטר מכר דלא קני עד שיתן דמים חוץ ממוכר שדהו מפני רעתה. וראייתם דדמו לשטר מכר משום דלא אשכחן הקנאה דחזקה וחליפין אלא בענין מתנה, ומהתם נפקא לן חזקה דכתיב [רות ד'] שבו בעריכם אשר תפסתם, במה תפסתם בישיבה, חליפין נמי דהא כתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו, אבל במכר לא קנו חליפין וחזקה עד שיתן דמים. ועוד יש להם ראיה דקנין לא מהני במכר בלא דמים, ההיא דקתני [ב"מ ע"ז ע"ב] מלמדין אותן שלא יחזרו בהם, כיצד כותב אני פלוני קניתי שדה פלונית מפלוני והריני נושה בו ת"ק דינרין, ואי ס"ד דבקנין קני ליקנינהו ניהליה בקנין או בחזקה ותו לא מצו הדרי בהו. והני לאו ראיה נינהו, שיש להקשות עליהם מההיא דאמרינן בריש קדושין [ו' ע"ב] בכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין. גם רש"י ז"ל פירש [ב"מ מ"ז ע"א] על הגאולה זו מכירה שמכר לו בדמים ולא קבל המעות ובאין לקבל דברי מכירתן על ידי קנין. גם הר"ם ז"ל [מכירה פ"ה ה"ה] פסק בששניהם, בחזקה ובחליפין, שקנה בה לבדה. וז"ל, כיצד בחזקה מכר לו בית או נתן לו כיון שנעל דלת הרי זה קנה. ובענין חליפין כתיב, כיון שהגביה הכלי המוכר קנהו וקנה הלוקח אותו קרקע אע"פ שעדין לא נתן את הדמים ואין אחד מהם יכול לחזור בו. גם בתשובת הראשונים ז"ל תמצא שכתבו בענין רבית גבי הלוהו ודר בחצרו [ב"מ ס"ד ע"ב] דאוקמוה במשכן לו חצרו בחוב שקדם, ושאלו להם ומשכנתא במאי קניא, והשיבו שמחמת הקנין הוא קונה. ועוד יש לנו ראיה וטעם אחר לדין זה שלפנינו שאין לנו לדקדק אם קנה המשכונא אם לאו, שהרי מ"מ שעבוד חובו קיים ואין קנין המשכונא מועיל אלא לאכילת פירות בלבד.
<h2>דף עז:</h2>
והיכא שלוה ראובן משמעון מנה ולאחר זמן כתב לו בשטר ובקנין מחמת שאני לויתי מפלוני כך וכך נתחייבתי לו בהן ועכשו משכנתי לו בהן קרקע פלוני או חפץ פלוני או יכנס תחת משכונתו מפני שמשכונו אצלו במלוה, וכיון דמלוה להוצאה נתנה לא קנה ואין הקרקע נקנה לו ואף לא משועבד לו, כדאיתא בקדושין [מ"ז ע"א] ואי מלוה להוצאה נתנה במאי קני, וכשם שאין המלוה קונה כך אין השעבוד שלה חל כלל, והוה ליה כמנה אין כאן משכון אין כאן [שם ח' ע"א], או דילמא דל זוזי מהכא וקני בקנין או בשטרא [ב"ב נ"א ע"א]. ותו דלא בעי הכי אקנויי מידי אלא שרוצה להחזיק בה לאכילת פירותיו עד שיפרע מחובו, ומחובו ודאי הרי נשתעבד לו ממנו בהודאה זו שהודה עכשו שכבר הלוהו מנה זה. ומסתברא שאלו לא היה כאן לא שטר ולא קנין באמת היה דינו שכשם שאין הקרקע נקנה במלוה כדאיתא בקדושין [מ"ז ע"א] דקתני ושוין במכר שקנה ואי מלוה להוצאה נתנה במאי קני, כך אין המשכונא נקנית במלוה, דמשכונא שכירות היא, ותניא [ב"מ צ"ט ע"ב] כשם שקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כך השכירות של קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה. ואינה נקנית במלוה משום דלהוצאה נתנה, ואע"ג דלא אפקה כמאן דאפקה דמי, אבל עכשו בדין זה שהיה בקנין ובשטר נסתלק מכאן כל ספק ובודאי שהקרקע נקנה בחליפין, שיש לנו לומר דל זוזי מהכא ולקני בקנין ובשטר. ואע"ג דאיכא דסבירא ליה דחזקה וקנין דהיינו חליפין כשטרא דמו דלא קנו אלא במתנה אבל חליפין במכר לא קני עד שיתן דמים, דדינו כשטר מכר דלא קני עד שיתן דמים חוץ ממוכר שדהו מפני רעתה. וראייתם דדמו לשטר מכר משום דלא אשכחן הקנאה דחזקה וחליפין אלא בענין מתנה, ומהתם נפקא לן חזקה דכתיב [רות ד'] שבו בעריכם אשר תפסתם, במה תפסתם בישיבה, חליפין נמי דהא כתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו, אבל במכר לא קנו חליפין וחזקה עד שיתן דמים. ועוד יש להם ראיה דקנין לא מהני במכר בלא דמים, ההיא דקתני [ב"מ ע"ז ע"ב] מלמדין אותן שלא יחזרו בהם, כיצד כותב אני פלוני קניתי שדה פלונית מפלוני והריני נושה בו ת"ק דינרין, ואי ס"ד דבקנין קני ליקנינהו ניהליה בקנין או בחזקה ותו לא מצו הדרי בהו. והני לאו ראיה נינהו, שיש להקשות עליהם מההיא דאמרינן בריש קדושין [ו' ע"ב] בכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין. גם רש"י ז"ל פירש [ב"מ מ"ז ע"א] על הגאולה זו מכירה שמכר לו בדמים ולא קבל המעות ובאין לקבל דברי מכירתן על ידי קנין. גם הר"ם ז"ל [מכירה פ"ה ה"ה] פסק בששניהם, בחזקה ובחליפין, שקנה בה לבדה. וז"ל, כיצד בחזקה מכר לו בית או נתן לו כיון שנעל דלת הרי זה קנה. ובענין חליפין כתיב, כיון שהגביה הכלי המוכר קנהו וקנה הלוקח אותו קרקע אע"פ שעדין לא נתן את הדמים ואין אחד מהם יכול לחזור בו. גם בתשובת הראשונים ז"ל תמצא שכתבו בענין רבית גבי הלוהו ודר בחצרו [ב"מ ס"ד ע"ב] דאוקמוה במשכן לו חצרו בחוב שקדם, ושאלו להם ומשכנתא במאי קניא, והשיבו שמחמת הקנין הוא קונה. ועוד יש לנו ראיה וטעם אחר לדין זה שלפנינו שאין לנו לדקדק אם קנה המשכונא אם לאו, שהרי מ"מ שעבוד חובו קיים ואין קנין המשכונא מועיל אלא לאכילת פירות בלבד.
<h2>דף צט:</h2>
והיכא שלוה ראובן משמעון מנה ולאחר זמן כתב לו בשטר ובקנין מחמת שאני לויתי מפלוני כך וכך נתחייבתי לו בהן ועכשו משכנתי לו בהן קרקע פלוני או חפץ פלוני או יכנס תחת משכונתו מפני שמשכונו אצלו במלוה, וכיון דמלוה להוצאה נתנה לא קנה ואין הקרקע נקנה לו ואף לא משועבד לו, כדאיתא בקדושין [מ"ז ע"א] ואי מלוה להוצאה נתנה במאי קני, וכשם שאין המלוה קונה כך אין השעבוד שלה חל כלל, והוה ליה כמנה אין כאן משכון אין כאן [שם ח' ע"א], או דילמא דל זוזי מהכא וקני בקנין או בשטרא [ב"ב נ"א ע"א]. ותו דלא בעי הכי אקנויי מידי אלא שרוצה להחזיק בה לאכילת פירותיו עד שיפרע מחובו, ומחובו ודאי הרי נשתעבד לו ממנו בהודאה זו שהודה עכשו שכבר הלוהו מנה זה. ומסתברא שאלו לא היה כאן לא שטר ולא קנין באמת היה דינו שכשם שאין הקרקע נקנה במלוה כדאיתא בקדושין [מ"ז ע"א] דקתני ושוין במכר שקנה ואי מלוה להוצאה נתנה במאי קני, כך אין המשכונא נקנית במלוה, דמשכונא שכירות היא, ותניא [ב"מ צ"ט ע"ב] כשם שקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כך השכירות של קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה. ואינה נקנית במלוה משום דלהוצאה נתנה, ואע"ג דלא אפקה כמאן דאפקה דמי, אבל עכשו בדין זה שהיה בקנין ובשטר נסתלק מכאן כל ספק ובודאי שהקרקע נקנה בחליפין, שיש לנו לומר דל זוזי מהכא ולקני בקנין ובשטר. ואע"ג דאיכא דסבירא ליה דחזקה וקנין דהיינו חליפין כשטרא דמו דלא קנו אלא במתנה אבל חליפין במכר לא קני עד שיתן דמים, דדינו כשטר מכר דלא קני עד שיתן דמים חוץ ממוכר שדהו מפני רעתה. וראייתם דדמו לשטר מכר משום דלא אשכחן הקנאה דחזקה וחליפין אלא בענין מתנה, ומהתם נפקא לן חזקה דכתיב [רות ד'] שבו בעריכם אשר תפסתם, במה תפסתם בישיבה, חליפין נמי דהא כתיב שלף איש נעלו ונתן לרעהו, אבל במכר לא קנו חליפין וחזקה עד שיתן דמים. ועוד יש להם ראיה דקנין לא מהני במכר בלא דמים, ההיא דקתני [ב"מ ע"ז ע"ב] מלמדין אותן שלא יחזרו בהם, כיצד כותב אני פלוני קניתי שדה פלונית מפלוני והריני נושה בו ת"ק דינרין, ואי ס"ד דבקנין קני ליקנינהו ניהליה בקנין או בחזקה ותו לא מצו הדרי בהו. והני לאו ראיה נינהו, שיש להקשות עליהם מההיא דאמרינן בריש קדושין [ו' ע"ב] בכולהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין. גם רש"י ז"ל פירש [ב"מ מ"ז ע"א] על הגאולה זו מכירה שמכר לו בדמים ולא קבל המעות ובאין לקבל דברי מכירתן על ידי קנין. גם הר"ם ז"ל [מכירה פ"ה ה"ה] פסק בששניהם, בחזקה ובחליפין, שקנה בה לבדה. וז"ל, כיצד בחזקה מכר לו בית או נתן לו כיון שנעל דלת הרי זה קנה. ובענין חליפין כתיב, כיון שהגביה הכלי המוכר קנהו וקנה הלוקח אותו קרקע אע"פ שעדין לא נתן את הדמים ואין אחד מהם יכול לחזור בו. גם בתשובת הראשונים ז"ל תמצא שכתבו בענין רבית גבי הלוהו ודר בחצרו [ב"מ ס"ד ע"ב] דאוקמוה במשכן לו חצרו בחוב שקדם, ושאלו להם ומשכנתא במאי קניא, והשיבו שמחמת הקנין הוא קונה. ועוד יש לנו ראיה וטעם אחר לדין זה שלפנינו שאין לנו לדקדק אם קנה המשכונא אם לאו, שהרי מ"מ שעבוד חובו קיים ואין קנין המשכונא מועיל אלא לאכילת פירות בלבד.
